ניסה להבריח רכוש בגירושין וחויב בהוצאות משפט גבוהות!

גבר נשוי בעלים בחברה, העביר משך שנות הנישואין את החברה שבבעלותו על שם אחיו. למרות שעל הנייר הוא היה רשום כשכיר בחברה, בפועל הוא המשיך לנהל את החברה משך השנים. בעת הגירושין, האישה דרשה מחצית מהחברה שעל שם האח.

בית המשפט לענייני משפחה בקריות קבע שהעברת הבעלות בחברה הייתה פיקטיבית, כדי לחמוק מאימת הנושים. לפיכך פסק בית המשפט, שיש לחלק את החברה עם האישה בגירושין, וחייב את הגבר ואחיו בהוצאות משפט כבדות.

הגבר העביר את החברה שבבעלותו לאחיו כדי להימנע מנושים

גבר נשוי שהחזיק ב-90% ממניות החברה בעת הקמתה, חשש מאימת הנושים, ודילל את החזקתו בחברה במשך השנים, עד שהעביר את כלל המניות שבבעלותו לאחיו, פרט למניה אחת רגילה. על פי רישומי החברה, הגבר הפך לעובד שכיר בחברה. אף על פי כך, הגבר נותר בפועל מי שניהל את החברה, והוא השתמש בכספי החברה לצרכיו הכלכליים הפרטיים.

שנים לאחר שהחברה הועברה על שם האח, הגבר התגרש מאשתו. האישה ביקשה לחלק את הרכוש באופן הוגן ושווה, לרבות החברה שהועברה באופן פיקטיבי על שם האח. אך הגבר טען שהחברה אינה בבעלותו משך זמן רב, שהוא העביר את המניות בחברה לאחיו בשל קשיים כלכליים וחובות שספגה החברה, ושהוא כיום, רק עובד בחברה.

בית המשפט קבע: העברת הבעלות הייתה פיקטיבית

בית המשפט לענייני משפחה בקריות דן באריכות בהשתלשלות האירועים משך השנים, ודחה את כל טענותיו של הגבר, שניסה להבריח את הרכוש בגירושין.

השופטת מאיה לוי הסבירה שעל מנת לבחון האם הסכם נערך למראית עין, יש לבחון האם הצדדים להסכם פעלו על פי ההסכם, או שהם פעלו בניגוד לו ובהתאם למטרה סמויה אחרת. בנוסף הסבירה השופטת, כי יש לבחון מה הם "אותות המרמה" המעידים על כך שההסכם הוא פיקטיבי, ושאם הצטברו אותות מרמה רבים, על מי שערך את ההסכם, להפריכם.

עו"ד שי קדמי מסביר כי השופטת קבעה שבמקרה זה הצטברו אותות מרמה רבים. לא סביר שעובד שכיר בחברה יהיה בעל זכויות חתימה בבנק, ששמו יופיע על חוזים של החברה, שהוא יחתום על משכנתא לטובת החברה בסכום של מעל מיליון ₪, ושהוא יגיע ליתרת חובה עצומה של קרוב ל-700,000 ₪ בכרטיס החברה. לכך הוסיפה השופטת, כי האח הודה שהגבר אינו כפוף לו בעבודה, ששכרם דומה, ושבניגוד לשאר עובדי החברה הוא גם לא מחתים כרטיס נוכחות.

הגבר חויב בהוצאות משפט גבוהות

בית המשפט קבע שהגבר לא יישב את הסתירות הרבות בטענותיו, ולא הפריך את אותות המרמה הרבים שעלו מהתנהלותו. לפיכך בית המשפט קבע באופן חד משמעי, שהעברת המניות בחברה לאחיו הייתה למראית עין, במטרה לחמוק מאימת הנושים, ולכן מדובר בחוזה פיקטיבי שיש לבטלו.

לבסוף פסק בית המשפט, כי על הגבר להעביר לאישה, מחצית מהון מניות החברה. לאור ההתנהלות של הגבר, בית המשפט אף חייב את הגבר, את אחיו ואת החברה, לשאת יחד ולחוד בהוצאות משפט גבוהות במיוחד בסך של 200,000 ₪ לטובת האישה.

הברחת רכוש בגירושין עלולה לעלות ביוקר

לא מעט גרושים שוקלים בראשם להבריח רכוש בגירושין. במקרים רבים בעלי רכוש ועסקים מנסים להעביר את הרכוש שלהם לקרובי משפחה, וחושבים שבכך הם יוכלו לסכל את חלוקת הרכוש ההוגנת בינם לבין בן הזוג.

אך מדובר בסיכון מיותר. בית המשפט מתייחס בחומרה רבה לניסיונות להבריח רכוש מבן הזוג, ועלול לנקוט בסנקציות כלכליות כמו חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה, חיוב בהוצאות משפט גבוהות וכו'.

כך גילה בעל חברה, שהעברה פיקטיבית של החברה לאחיו, לא תמנע את חלוקת החברה בגירושין, כשבית המשפט לא רק חייב אותו להעביר מחצית מהון המניות לגרושתו, אלא גם פסק לו הוצאות משפט גבוהות ביותר בסך של 200,000 ₪, על התנהלותו.

לקריאת פסק הדין המלא ראו 56348-11-12 ר.ד נ' ג.ד ואח'