איך תתבצע חלוקת הרכוש בין בני זוג שמתגרשים?

אחד מהנושאים המורכבים והנפיצים כשבני זוג מחליטים להתגרש היא סוגיית חלוקת הרכוש ביו בני הזוג בין . לא בכדי חלוקת הרכוש מעוררת מחלוקות רבות, משום שהרכוש הוא בעל השפעה מכרעת על המשך חייו של כל אחד מבני הזוג ופעמים רבות הוא נצבר מתוך עמל רב ומשותף.

כשמדובר בחלוקת רכוש של זוגות נשואים, יש להתייחס לשני מצבים – זוגות שנישאו לפני ה-1.1.1974 וזוגות שנישאו לאחר מכן.

זוגות שנישאו לפני 1.1.1974

על זוגות שנישאו לפני התאריך 1.1.1974, חלה הלכת השיתוף שמקורה בהלכה הפסוקה של בית המשפט העליון. בנוסף חלה הלכת השיתוף על ידועים בציבור ואפילו אם הם מאותו המין.

הלכת השיתוף קובעת כי זוג אשר ניהל אורח חיים משותף תוך ניהול משק בית ומאמצים כלכליים משותפים תחת קורת גג אחת, רכושם יתחלק באופן שווה (כל אחד מבני הזוג זכאי ל-50% מהרכוש המשותף). חלוקה שווה תתבצע גם במידה והרכוש רשום רק על שם אחד מהם.

זוגות שנישאו לאחר 1.1.1974

על זוגות שנישאו לאחר 1.1.1974 חל הסדר איזון משאבים הקבוע בחוק יחסי ממון, התשל"ג – 1973. על פי הסדר איזון המשאבים, יש לחלק את הרכוש המשותף של בני הזוג שווה בשווה.

החוק קובע כי רכוש משותף הוא לא רק נכסים הברורים מאליהם כגון מטלטלין, כספים ונכסי נדל"ן אלא אף זכויות פנסיוניות עתידיות, פיצויי פרישה, קופות גמל חסכונות וקרנות השתלמות.

מה ההבדל בין חזקת השיתוף להסדר איזון המשאבים?

למרות שהן הסדר איזון משאבים והן חזקת השיתוף מובילים לחלוקת הרכוש המשותף, ישנם הבדלים בין השניים.

שיתוף כברירת מחדל: במקרה שהגיע נכס לאחד מבני הזוג, על זוגות שחל הסדר איזון משאבים לחלק את הנכס באופן שווה בצורה אוטומטית. אם אחד מבני הזוג מעוניין בחלוקה שונה של נכסים אלו, עליו להוכיח סיבה לכך.

מנגד, כאשר מדובר בזוגות שחלה עליהם חזקת השיתוף, נקודת המוצא הפוכה ועל בן הזוג מבקש השיתוף להוכיח כי מדובר בנכס שחלה עליו חזקת השיתוף.

אופן חלוקת הנכסים: כאשר מדובר בזוגות שחל עליהם הסדר איזון משאבים, הנכסים לא יתחלקו בעין (ככל שהדבר אפשרי), אלא אחד מהצדדים יעביר את שווי ההפרש לבן זוגו. מנגד, כאשר מדובר בזוגות שחלה עליהם חזקת השיתוף, ככלל הנכס יתחלק בעין בין בני הזוג כך שכל אחד מהם יקבל מחצית ממנו. אולם אם החלוקה בעין תפגע בבני הזוג או בשווי הנכס ייתכן שהנכס יתחלק כמו בהסדר איזון המשאבים.

האם ישנם מצבים בהם הרכוש לא יתחלק שווה בשווה?

הקושי המרכזי בחלוקת הרכוש המשותף הוא לקבוע מה נכלל תחת ההגדרה הזו. ייתכנו מצבים מעוררי מחלוקת שכאלו או מצבים בהם הרכוש לא יתחלק באופן שווה בין בני הזוג, להלן כמה מהמקרים הנפוצים לכך:

הסכם ממון: בהסכם ממון קובעים בני הזוג טרם נישואיהם את אופן חלוקת הרכוש במקרה בו ייפרדו. לכן במידה וישנו הסכם ממון הרכוש יתחלק לפי הקבוע בו הן אם מדובר בזוג שחלה עליו הלכת השיתוף והן אם מדובר בזוג שחל עליו הסדר איזון משאבים. בכדי שהסכם ממון ייחשב ככזה מבחינה משפטית, יש להגישו לאישור בית המשפט או לבית הדין הרבני (או לנוטריון כאשר מדובר בזוגות לא נשואים).

רכוש שהיה בבעלות אחד הצדדים טרם הנישואין: ככלל הסדר איזון המשאבים וחזקת השיתוף לא יחולו על נכסים מסוג זה.

אולם בנוגע לזוגות אשר חלה עליהם הלכת השיתוף, ככל שניתן להוכיח כי לבן הזוג בעל הנכס הייתה כוונה לשתף את בן הזוג השני, ייתכן והנכס יתחלק שווה בשווה.

מנגד, זוגות שחל עליהם הסדר איזון משאבים, חוק יחסי ממון קובע כי לא יתקיים בין בני הזוג איזון משאבים. אולם הפסיקה קבעה כי בן הזוג השני יכול להוכיח כוונת שיתוף ספציפית באותו הנכס או הרכוש, ובמקרה כזה יחולק אותו הנכס בצורה מאוזנת.

שיתוף ספציפי ניתן להוכיח בדרכים שונות דוגמת:

• טיב יחסי הרכוש בין בני הזוג – האם לבני הזוג היה חשבון משותף, האם שמרו על הפרת רכוש וכיו"ב.
• משך הנישואין – ככל שמשך הנישואין יהיה ארוך יותר, תהיה נטייה גדולה יותר להחלת הלכת השיתוף, וכן להפך.
• מערכות יחסים קודמות – בני זוג שניהלו בעבר מערכות יחסים (פרק ב' וכיו"ב) נוטים פחות לשתף בנכסיהם, ולכן בזוגות כאלו פוחת הסיכוי להוכחת שיתוף שכזה.

מתנה או ירושה: ככלל גם על מתנות וירושות שהתקבלו במהלך חיי הנישואין לא חלים הסדר איזון המשאבים או חזקת השיתוף. אולם ככל שבן הזוג המעוניין לקבל חלק מהם יוכיח כי הייתה כוונה לשתפו בהם, ייתכן והוא יקבל חצי משויים.