צריך לדעת מה לבקש, אם אלוהים היה מתגלה אליך והיה אומר לך
מה תבקש, מה אתה רוצה, האם תדע מה לבקש ?
בגרסא אחרת : אם היה יוצא שד מבקבוק
ואומר לך בקש משאלה, מה תבקש ?
אלהים עשה זאת פעם לשלמה, שלמה לא התבלבל הוא ידע
בדיוק מה לבקש, מי שיש לו אמונה צריך לחשוב על כך, למה אין לי משאלה, ואם יש אז מהי ? והאם היא באמת שווה.
דוד המלך הביע משאלה אחת!
"אחת שאלתי מעם אדוני אותה אבקש" [תהילים] .
המשאלה היא לא מוגבלת, אז כדאי לבקש אחת שתכלול את הכל
ואני אומר בקש את המקסימום 'לחזור לארמון' יש משהו יותר גדול
מלחזור לארמון ולהיות מלך, אם אתה מלך כבר לא יחסר לך כלום
זה כולל את הכל, וזאת היא משאלתו של דוד המלך.
"אחת שאלתי מעם אדוני אותה אבקש שבתי בבית אדוני כל ימי חיי"
דוד המלך ביקש לחזור לארמון, לשבת כל ימי חיו בבית ה'.
משל ל -
מלך שהגלה את בנו מעל שולחנו, אחרי שנים לא יכל המלך
להחזיק עוד מרוב געגועים, חשב המלך לעצמו איך אגרום
לבני להיזכר בי ולשוב הבייתה חזרה אל מקומו
איתי יחד בארמון מלוכתו.
אמר המלך להוציא כרוז בכל המדינות שביום א' המלך יורד אל העם
לשפוט ולדון את כולם, ולמי שיש בעיה כל שהיא, בין קטנה ובין גדולה
יבוא לפני המלך פנים אל פנים לבקשה.
והמלך יוצא במסעותיו על פני האדמה וכל העם נקבצים אליו
בדיברי בקשה ותחינה, והמלך שומע ומקשיב לכל צרכי עמו
ומחכה מתי הוא יפגוש את בנו.
והינה כאשר המלך הגיע לעיר אחת, ניגש אליו בנו אהובו
שרק בגללו יצא המלך למסעו, המלך מתרגש לראות את
פניו, והינה הבן עומד ומדבר, אדוני המלך כבוד מלכותך
אני עני ואביון ועובד לפרנסתי בקושי גדול,
המלך מחוסר בסבלנות עונה לבנו מה תבקש ?
והבן ממהר להשיב, אני מבקש העלאה במשכורתי
אני מבקש שלא אזרק לזיקנותי, והמלך לא יכל עוד
להתאפק, וביקש מכול הסובבים אותו לצאת.
בכה המלך ואמר זאת אתה מבקש, אני אביך טיפש.
בקש לחזור הבייתה לארמון, כי בן מלך אתה ולא אביון!
זהו משל "לימים הנוראים" בין ראש השנה ליום הכיפורים
ירד המלך לדון את העם בכדי לשמוע את בנו אולי הוא יזכר בו.
הבן נטמע בעולם, חיפש עבודה, עבד, פרנס את עצמו, והיה עסוק בזה
מרבית חיוו, המלך התגעגע לבנו עד שמצא עצה לנפשו איך יגרום לבנו
להיזכר מעצמו, המלך יכול להעיר מעצמו את הבן, אך כשם שגבר ירצה
אהבה מבת זוגתו לא בכוח ואונס אלא שממנה יבוא, כך אלוהים
רצה, וזה אשר נקרא 'התעוררות מלמטה' כאשר היה בחג פורים.
אז המלך הביא רעיון, אמר המלך לאנשיו תוציאו כרוזים לכל מי שיש
לו דין ודברים יבוא להדיין בפני המלך מראש השנה עד יום הכיפורים.
ואז כאשר יראה הבן את אביו זה כשלעצמו יעורר את הזיכרון, וזהו
סוד יום הכיפורים והימים "הנוראים" והדבר עמוק מאוד ומלא אהבה.
דוד המלך ניזכר 'פעם הייתי מלך' ומיד ביקש לחזור לארמון
לחזור הבייתה, ורק לזאת יקרא 'תשובה' פרוש לשוב ל ה'
ומה מקומו של אלוהים בארמונו כך מקומי יחד איתו.
נמצא שכל המשפט והדין מטרתו אחת והיא אהבה.
לכן כתוב בזוהר שאהבתו של אלוהים לישראל היא
מעל אהבתו למשפט, הרי כתוב מלך אוהב משפט
אך אהבתו של אלוהים לישראל היא למעלה מכך
ואומר הזוהר לכן מי שאלוהים דן אותו לעולם הוא
ייצא זכאי, זאת היא מידתו של אלוהים אהבה.
אדם צריך להיות אחראי למה שהוא אוכל, אם הוא אוכל כל היום חריף
ומטוגנים אז שלא יתפלא שיש לו טחורים, אם אדם יאכל רעל וימות
הוא לא יוכל לבוא בתלונות למה מתתי ?
אכלתי סברס עם קוצים עכשיו כל הפה שלי מלא קוצים וזה כואב
טמבל אז תשים לב למה שאתה מכניס לפה.
ממש אותו הדבר בלימוד,
אדם צריך להיות אחראי למה שהוא שומע, כמו מה שהוא אוכל
מה האוזנים שלו רגילות לשמוע, לא כל מי שמפליץ ללכת להריח.
אני מדבר במילים חריפות כי אנשים משגעים את העולם, כל
אחד לוקח מלכות לעצמו ומדבר גבוה משגע ומבלבל את כולם.
רבי נחמן כותב שעיקר היהדות היא תמימות ופשיטות וחוכמות אין
צריכים כלל !!! דיבור מתוק מדבש !!!
פעם אמר לי מישהו על "אחד" אתה יודע איזה חכם הוא וגאון בתורה
הוא בקי בש"ס וכתובים, אני השבתי לו שמרצה אחד בכיר מבר אילן
שם אותו בכיס הקטן.
זאת לא יהדות, זאת למדנות נקודה.
עיקר היהדות היא תמימות ופשיטות וחוכמות אין צריכים כלל.
כמה לא צריכים ? קצת צריך ? לא בכלל, אין צריכים כלל !!!
ואני אוסיף ואומר, מה יעשו כל פשוטי העם, איך נדבר אליהם,
אי אפשר לדבר במילים גבוהות של למדנות, זה לא שווה לכל נפש
אף אחד לא יבין מילה ולא תהיה תועלת כלל, אז מה הגאון מוכר ?
נגיד שהוא מוכר תקווה טובה, למי הוא מוכר אותה ? לכמה אנשים ?
לכמה חכמים ? ומה יעשה עם כל העם העמך ? אנשי העם הפשוטים
מה ימכור להם החכם הגאון ?
כשמהללים את 'הגדולים' שהם חכמים מבזים את הפשוטים
אם הוא חכם וגאון וצדיק וגדול, אז מה משתמע מכך:
שהשני הוא אפס.
זה המשקל שאחד עולה שני יורד, באותו לשון שמהללים את
החכמים והגדולים דורסים ומשפילים את אנשי העם הפשוטים.
דוד המלך אמר על עצמו "ואנוכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם"
זה מלך ישראל, תמיד החשיב עצמו ויפה עצמו רק מפשוטי העם,
כשדוד המלך פשט את לבוש מלכותו וכרכר בכל עוז [ריקוד משוגע]
לכבוד אלוהים, בזה לו בת שבע בליבה ואמרה לו מדוע התנהג מלך
ישראל היום כאחד הפשוטים והבזוים ונדמה כמו העבדים והשפחות
אמר לה דוד המלך 'נקלתי מזאת' אני בזוי יותר מהם, ועם האמהות
והשפחות עימם איכבדה, הם הכבוד שלי.
לכן דוד המלך נקרא בלשון הזוהר 'בדחא דמלכא' מבדח המלך.
מה זה מנהיג אמיתי ?
רבי נחמן אומר בליקוטי מוהר"ן מנהיג אמיתי הוא אחד
שנותן לכל אחד ואחד את 'המלכות שלו' כי לכל אחד יש
מלכות, יש שהוא בבחינה של 'שרי עשרות' ויש שהוא
בבחינה של 'שרי מאות' 'שרי אלפים' וכו'.
כולם חצובים מתחת כסא הכבוד של מלך העולם, אלוהים.
לכן אני אומר פעם הייתי מלך.
מנהיג אמיתי מחלק את המלכות לכל אחד ואחד לפי בחינתו,
זהו הסימן שרבי נחמן נתן בכדי לדעת בין מנהיג שקר לאמת.
גם בכנסת וגם ברבנות כל מנהיג מסדר את הרשימה של אנשיו
לפי הקירבה של אנשיו אליו.
ולפי האמת מנהיג של אמת צריך לדפוק בדלת של אדם זר לו
ולומר לו בא איתי, אתה צריך להיות בתפקיד כזה וכזה.
חלוקה של מלכות צריכה להיות , ולא של 'עוגה' מקרבה לצלחת.
דוד המלך אמר בתהילים "ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם"
לא מצאתי אחד שיודע מה פרוש פסוק זה, וכי דוד חשב כך על עצמו ?
למה הוא 'מפגר' יש לו בעיה שיכלית ? הוא באמת חשב שהוא
תולעת ? שהוא חרפת אדם ? לא מספיק שכולם יורדים עליו
הוא נאלץ גם לבזות את עצמו ? לזה יקרא ענווה ?
הרי כל ימיו של דוד היו רצופים מכאוב ורדפו וביזו את דוד
מיום היולדו "מוזר הייתי לאחי ונוכרי לבני אימי"
אלא שספר התהילים הוא אינו חיבור, הוא רצף של דיבורים של
דוד עם אלוהים, וכשם שאנו בדיבור מחליפים נושא מהר וללא
הקדמה, כך מהותו של ספר התהילים.
דוד תיאר בלשונו כלפי אלוהים את חיו ובלשון זה הוא תיאר
כאילו הוא מדבר לעצמו, ואמר לעצמו מי אתה דוד ? מי אתה
שתבוא למלוך עלינו, אתה תולעת ולא איש אתה חרפת אדם
וזה פרושו : 'הם אומרים עלי, שאני דוד ' תולעת ולא איש וכו'
***
פעם היתיי מלך, אני קוהלת בן דוד היתיי מלך בירושלים.
המשך יבוא...
